סמכות עניינית של בתי המשפט

הסמכות העניינית קובעת איזה בית משפט מוסמך לדון בעניין לפי סוג העניין ולפי שוויו, להבדיל מן הסמכות המקומית. השיטה בנויה על שני צירים מרכזיים: בית משפט השלום כערכאה בעלת סמכות מנויה (רשימה סגורה של עניינים), ובית המשפט המחוזי כערכאה בעלת סמכות שיורית הקולטת כל עניין שאינו נתון לשלום.

סמכות בית משפט השלום מוגדרת ב-§51 ✓: בפלילים הוא דן בעבירות שעונשן קנס בלבד או מאסר עד שבע שנים (בכפוף לחריגים), ובאזרחי הוא דן בתביעות עד סכום התקרה הקבוע בחוק לפי שוויין ביום הגשת התביעה. בנוסף נתונה לשלום סמכות ייחודית בתביעות בדבר חזקה, שימוש או חלוקה של מקרקעין — ובאלה הוא מוסמך יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה, ללא תלות בתקרה הכספית.

לעומת זאת §40 ✓ מקנה לבית המשפט המחוזי סמכות שיורית רחבה: הוא דן בכל עניין אזרחי או פלילי שאינו בסמכותו של בית משפט השלום, וכן בעניינים ייחודיים המנויים בסעיף (כגון עתירות מנהליות ועניינים כלכליים). לפי §52 ✓ הערעור על פסקי דין של בית משפט השלום מוגש לבית המשפט המחוזי — פסק דין סופי בזכות, והחלטות אחרות ברשות.

• §40 · אמת במקור ↗ ✓סמכות בית המשפט המחוזי — סמכות שיורית בכל עניין אזרחי או פלילי שאינו בסמכות השלום, ועניינים ייחודיים מנויים.
• §51 · אמת במקור ↗ ✓סמכות בית משפט השלום — עבירות שעונשן עד שבע שנים, תביעות אזרחיות עד סכום התקרה לפי שוויין בעת ההגשה, ותביעות מקרקעין (חזקה/שימוש/חלוקה) ללא תלות בשווי.
• §52 · אמת במקור ↗ ✓ערעור על החלטות בית משפט השלום מוגש לבית המשפט המחוזי — בפסק דין סופי בזכות ובהחלטות אחרות ברשות.