"נזק" מוגדר בפקודה בהרחבה כ"אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם־טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה". ההגדרה חובקת אפוא נזקי גוף, נזקי רכוש ופגיעות בלתי־מוחשיות (כגון פגיעה בשם טוב או ברווחה גופנית), והיא רחבה בכוונה כדי שתשמש בסיס לעוולות השונות. קיומו של נזק הוא רכיב שבלעדיו, ברוב העוולות, אין עילת תביעה שלמה, ולכן זיהוי הנזק ומידתו הוא הצעד הראשון בניתוח הנזיקי.
רכיב הקשר הסיבתי מעוגן ב-, המגדיר מהו "אשם" (מעשה או מחדל שהם עוולה, או התרשלות שהזיקה לאדם עצמו) וקובע את מבחן הגרימה: "רואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק". די אפוא בכך שהאשם היה אחת הסיבות — אין דרישה שיהיה הסיבה היחידה. עם זאת, הסעיף קובע שלושה חריגים שבהתקיים אחד מהם לא יראו את האדם כגורם לנזק: כאשר הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, כאשר אשמו של אדם אחר הוא שהיה "הסיבה המכרעת לנזק", וכאשר מדובר בקטין שטרם מלאו לו שתים עשרה שנה בנסיבות הקבועות שם.
אשם תורם מוסדר ב-: מקום שבו הניזוק סבל נזק "מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר", התביעה אינה נכשלת בשל אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו "יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק". זהו שינוי מדין ה-common law ההיסטורי שבו אשם תורם חסם את התביעה כליל; כיום ההסדר הוא של חלוקת אחריות והפחתה יחסית ולא שלילה מוחלטת. יש להבחין בין החריג של "סיבה מכרעת" ב- (המנתק את הקשר הסיבתי ומאיין את האחריות) לבין אשם תורם ב- (המפחית פיצויים אך אינו מאיין את התביעה).
שורה תחתונה
"נזק" הוא מונח רחב — גוף, רכוש, שם טוב ורווחה, וכל חיסור כיוצא באלה.
: די בכך שהאשם היה אחת הסיבות לנזק; בכפוף לחריגי מקרה טבעי בלתי רגיל, "סיבה מכרעת" של אחר וקטין מתחת לגיל 12.
: אשם תורם אינו חוסם את התביעה אלא מפחית את הפיצויים בשיעור צודק.
מקורות · לחיצה פותחת נוסח לעיון (ויקיטקסט); הנוסח המחייב — רשומות/מאגר הכנסת
פקודת הנזיקין [נוסח חדש]
הגדרת "נזק": אבדן חיים, נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם וכיוצא באלה.
הגדרת "אשם" ומבחן הגרימה — האשם כסיבה או אחת הסיבות לנזק, בכפוף לשלושה חריגים (מקרה טבעי בלתי רגיל, סיבה מכרעת של אחר, קטין מתחת לגיל 12).
אשם תורם — התביעה אינה נכשלת, אך הפיצויים מופחתים בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק.
פסיקהההלכה המובילה: עיריית ירושלים נ' גורדון (ע"א 243/83, פ"ד לט(1) 113) — פסק דין מרחיב של השופט ברק בפרשנות עוולת הרשלנות ומושג ה"נזק", הדוחה את הגישה הפורמאלית ומהווה אבן דרך באחריות רשויות ציבור. שימו לב לסדר הצדדים: העירייה היא המערערת. פִּתחו את פסק הדין ואל תסתמכו על הנוסח בלבד.
ספר חכם · תוכן מקורי בליווי מקורות רשמיים · נוצר בסיוע בינה מלאכותית · כלי לימוד · אינו ייעוץ משפטי · יש לאמת כל מקור.
כלי הכנה לבחינת ההסמכה מבוסס בינה מלאכותית · כל התוכן נוצר בבינה מלאכותית ומעוגן ככל האפשר בנוסח החוק · אינו ייעוץ משפטי; השימוש על אחריות המשתמש בלבד, ללא כל אחריות. · השאלות והתרחישים בכלי בדיוניים ומקוריים (כל דמיון למקרה או לאדם אמיתי — מקרי); הציטוטים המשפטיים (חוקים ופסיקה) — אמיתיים. · מקורות: חוקים מקושרים לנוסח המלא (ספר החוקים הפתוח, חינם ולפי סעיף); פסיקה מקושרת היכן שקיים העתק רשמי חופשי — פסקי דין ותיקים המצויים בפ״ד בלבד מובאים בציטוט ללא קישור חופשי, לאימות עצמאי בנבו/פ״ד. איננו מאשרים פסיקה מטעמנו. מצאתם טעות? נשמח שתעדכנו אותנו ←