נושא לימוד · כל אזכור חוק ניתן ללחיצה אל נוסח לעיון (ויקיטקסט)
עוולת הרשלנות
פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ״ח-1968
הרשלנות היא עוולת המסגרת המרכזית בדיני הנזיקין. התרשלות מוגדרת במבחן אובייקטיבי: מי שעשה מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות — או נמנע ממעשה שהיה עושה — ובכך גרם נזק לזולת שכלפיו מוטלת עליו חובה, עושה עוולה .
להטלת אחריות נדרשים ארבעה יסודות מצטברים: (1) חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק; (2) התרשלות — הפרת אותה חובה; (3) נזק; (4) קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.
חובת הזהירות מוטלת כלפי כל אדם שאדם סביר צריך היה לצפות מראש כי ייפגע במהלכם הרגיל של דברים . הפסיקה פיתחה מבחן דו-שלבי: חובה מושגית ולאחריה חובה קונקרטית בנסיבות המקרה.
שורה תחתונה
ארבעה יסודות: חובת זהירות · התרשלות · נזק · קשר סיבתי.
מבחן ההתרשלות אובייקטיבי — האדם הסביר .
חובה כלפי כל ניזוק צפוי; מבחן דו-שלבי (מושגית + קונקרטית) .
מקורות · לחיצה פותחת נוסח לעיון (ויקיטקסט); הנוסח המחייב — רשומות/מאגר הכנסת
פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ״ח-1968
מגדיר התרשלות (מבחן האדם הסביר) ואת עוולת הרשלנות.
חובת הזהירות כלפי כל אדם שניתן היה לצפות את פגיעתו.
פסיקהמסגרת חובת הזהירות פותחה בפסיקה. איננו מנסחים הלכה מהזיכרון — פִּתחו את פסק הדין לקריאה.
⚖️ הפסיקה המובילה · הלכה מאומתת + עדכניות
מובא מפ״ד · אין קישור חופשיע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)
ℹ️ הציטוט מובא מפסקי-דין (פ״ד) — אין העתק חופשי מקוון לקישור. לאימות עצמאי: נבו / פ״ד. איננו מאשרים פסיקה מטעמנו.
פסק הדין המנחה לחובת הזהירות. השופט ברק חילק את החובה לשני "אטומים": חובת זהירות מושגית — האם ראוי להכיר בחובה בין סוג מסוים של מזיקים לסוג מסוים של ניזוקים (לפי סוג המזיק, הניזוק, הפעילות והנזק); ואז חובת זהירות קונקרטית — האם באותן נסיבות ספציפיות קמה חובה. שתיהן נבחנות במבחן הציפיות (מה אדם סביר "יכול" ו"צריך" לצפות), תוך הבחנה בין "סכנה רגילה" (אינה מקימה חובה קונקרטית) ל"סכנה בלתי רגילה".
עדכניות: עדיין אבן היסוד למבנה הדו-שלבי של חובת הזהירות; פסיקה מאוחרת (עניין גורדון) פיתחה את היקף החובה ואת מעמד "חזקת החובה".
מובא מפ״ד · אין קישור חופשיע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985)
ℹ️ הציטוט מובא מפסקי-דין (פ״ד) — אין העתק חופשי מקוון לקישור. לאימות עצמאי: נבו / פ״ד. איננו מאשרים פסיקה מטעמנו.
הרחיב את הרשלנות כ"עוולת מסגרת". רמת הזהירות (ההתרשלות) נקבעת בשיקולי מדיניות משפטית — לא מהו האמצעי שפיזית מונע נזק, אלא איזה אמצעי ראוי לדרוש בנסיבות, תוך איזון בין ביטחון הניזוק, חופש הפעולה של המזיק והאינטרס הציבורי. לקשר הסיבתי נקבע מבחן דו-שלבי: תחילה סיבתיות עובדתית, ורק אם התקיימה — סיבתיות משפטית.
עדכניות: מכונן ותקף; מרחיב את ועקנין ומעצב את אחריות הרשות הציבורית ברשלנות.
📝 כך זה נבחן
רשות מקומית לא גידרה בריכה נטושה בשטח שבאחריותה; ילד נכנס וטבע. כיצד נבחנת חובת הזהירות?
חובה מושגית: רשות מקומית↔מבקרים בשטח שבשליטתה — קיימת (הלכת ועקנין: החזקה במקרקעין מטילה חובה כלפי המבקרים). חובה קונקרטית: בריכה נטושה ולא מגודרת היא "סכנה בלתי רגילה" שאדם סביר צופה שילד ייפגע ממנה — מבחן הציפיות מתקיים → קמה חובה. ואז התרשלות: אדם סביר היה מגדר/מסמן — ההימנעות היא הפרה; נזק (הטביעה); קשר סיבתי (עובדתי ואז משפטי — הלכת גורדון). מסקנה: קמה אחריות ברשלנות.
מלכודת נפוצה
⚠️ ארבע מלכודות שגובות נקודות: (1) לעצור בחובה המושגית ("יש חובה כללית") בלי לבסס את החובה הקונקרטית בנסיבות; (2) להחיל מבחן סובייקטיבי ("המזיק לא חשב על זה") במקום מבחן האדם הסביר האובייקטיבי; (3) לשכוח את הקשר הסיבתי כיסוד רביעי נפרד (גורדון: עובדתי→משפטי); (4) להתייחס ל"סכנה רגילה" של החיים כמקימה חובה — רק "סכנה בלתי רגילה" מקימה חובה קונקרטית (ועקנין).
ספר חכם · תוכן מקורי בליווי מקורות רשמיים · נוצר בסיוע בינה מלאכותית · כלי לימוד · אינו ייעוץ משפטי · יש לאמת כל מקור.
כלי הכנה לבחינת ההסמכה מבוסס בינה מלאכותית · כל התוכן נוצר בבינה מלאכותית ומעוגן ככל האפשר בנוסח החוק · אינו ייעוץ משפטי; השימוש על אחריות המשתמש בלבד, ללא כל אחריות. · השאלות והתרחישים בכלי בדיוניים ומקוריים (כל דמיון למקרה או לאדם אמיתי — מקרי); הציטוטים המשפטיים (חוקים ופסיקה) — אמיתיים. · מקורות: חוקים מקושרים לנוסח המלא (ספר החוקים הפתוח, חינם ולפי סעיף); פסיקה מקושרת היכן שקיים העתק רשמי חופשי — פסקי דין ותיקים המצויים בפ״ד בלבד מובאים בציטוט ללא קישור חופשי, לאימות עצמאי בנבו/פ״ד. איננו מאשרים פסיקה מטעמנו. מצאתם טעות? נשמח שתעדכנו אותנו ←