חוק העונשין מבחין בין שלושה צדדים לעבירה. במרכז עומד המבצע: קובע כי "מבצע עבירה" כולל לא רק את מי שביצע אותה בעצמו, אלא גם את המבצע בצוותא ואת המבצע באמצעות אחר. מבצעים בצוותא הם המשתתפים בביצוע העבירה תוך עשיית מעשים לביצועה — כלומר שותפים פעילים בהוצאת העבירה לפועל, ולא מסייעים מבחוץ. מבצע באמצעות אחר הוא מי שתרם לעשיית המעשה בידי אדם אחר ששימש "ככלי בידיו", בנסיבות שבהן האדם המבצע בפועל אינו נושא באחריות מלאה (למשל קטין, חסר שליטה או מי שפעל בלא ידיעת הנסיבות).
לצד המבצע ניצבות שתי צורות של שותפות עקיפה. המשדל, לפי , הוא מי שמביא אדם אחר לידי עשיית עבירה — בשכנוע, בעידוד, בדרישה, בהפצרה או בכל דרך אחרת שיש בה הפעלת לחץ. המשדל אינו מבצע את העבירה בעצמו אלא נוטע במבצע העיקרי את ההחלטה לעבור אותה. המסייע, לפי , הוא מי שלפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו. בשונה מן המבצע בצוותא, המסייע תורם תרומה משנית וחיצונית ואינו שותף לעצם המעשה העברייני.
ההבחנה בין הצדדים חשובה גם לעניין העונש: אחריותו וענישתו של המבצע והמשדל נגזרות מן העבירה העיקרית, בעוד שהמסייע נושא בדרך כלל באחריות מופחתת בשל אופייה המשני של תרומתו. לכן יש לבחון בכל מקרה את מהות התרומה של כל שותף — האם היה חלק מן הביצוע עצמו (מבצע בצוותא לפי ), האם הניע את המבצע לפעול (משדל לפי ), או האם רק סייע מבחוץ (מסייע לפי ).