עבירות משמעת

הדין המשמעתי בחוק לשכת עורכי הדין נשען על חובת-יסוד: על עורך הדין לשמור על כבוד המקצוע ולהימנע מכל דבר העלול לפגוע בו (§53 ✓). חובה כללית זו היא נקודת המוצא הערכית של כל דיני האתיקה המקצועית, ומהווה מקור עצמאי לאחריות משמעתית גם מקום שבו אין הוראה פרטנית וקונקרטית שהופרה.

הגדרת עבירות המשמעת מרוכזת ב-§61 ✓, המונה שלושה אבות: (1) הפרת הוראה מהוראות §53 ✓ עד §60 ✓, או של דין אחר המטיל חיוב או איסור על עורך הדין בקשר למקצועו; (2) הפרת כללי האתיקה המקצועית שנקבעו מכוח החוק; (3) כל מעשה או מחדל אחר שאינו הולם את מקצוע עריכת הדין. שימו לב לעילת ה'סל' הרחבה בפסקה (3) — היא מאפשרת אחריות משמעתית גם בהתנהגות שאינה מפרה איסור מפורש, ובלבד שאינה הולמת את המקצוע.

כך נוצר מבנה דו-שכבתי: החובה המהותית ב-§53 ✓ והכללים הקונקרטיים שאחריה, לצד הגדרת העבירה ב-§61 ✓ המחברת ביניהם ואל כללי האתיקה. שילוב זה מרחיב את בסיס האחריות המשמעתית מעבר להוראות ספציפיות, ומכפיף את עורך הדין למידת התנהגות של ההולם את כבוד המקצוע.

• §53 · אמת במקור ↗ ✓חובת עורך הדין לשמור על כבוד המקצוע ולהימנע מכל דבר העלול לפגוע בו.
• §54 · אמת במקור ↗ ✓חובת הנאמנות והמסירות ללקוח, לצד חובת ההגינות כלפי בית המשפט; הפרת חובות אלה עשויה לעלות כדי עבירת משמעת.
• §61 · אמת במקור ↗ ✓הגדרת עבירות המשמעת: הפרת §53–§60 או דין אחר, הפרת כללי האתיקה, וכל מעשה או מחדל שאינו הולם את המקצוע.