שכר טרחה של עורך דין

הכלל היסודי בדבר צורת השכר קבוע ב§9 ✓: עורך דין לא יקבל שכר טרחה בעד עבודתו המקצועית אלא בכסף. מדובר במגבלה אתית על אופן הגמול, שנועדה לשמור על טוהר הקשר שבין עורך הדין ללקוח ולמנוע עירוב אינטרסים בין הייצוג המקצועי לבין טובות הנאה חומריות אחרות. הכלל מכיר בחריגים המאפשרים, בתנאים מסוימים ובכפוף להסכמה, גם הסדרי שכר מבוססי אחוזים.

בכל הנוגע לחלוקת שכר בין עורכי דין, קובע §30 ✓ כי עורך דין המעביר עניין לטיפולו המקצועי של חברו אינו זכאי לחלק בשכר הטרחה אלא אם הוסכם במפורש אחרת. משמע, ברירת המחדל שוללת חלוקת שכר אוטומטית בגין הפניית לקוח, וכל הסדר חלוקה טעון הסכמה מפורשת בין עורכי הדין. הכלל ממקד את זכות השכר בעורך הדין שביצע בפועל את העבודה המקצועית.

לצד השכר עצמו, הכללים מסדירים את הטיפול בכספי הלקוח המצויים בידי עורך הדין. לפי §40 ✓, עורך דין חייב להודיע ללקוח ולהעביר לו כל סכום שקיבל עבורו בתוך זמן סביר, כאשר עיכוב או ניכוי כספים מותרים רק על פי דין או על פי הסכם — ואין בכללים זכות בלתי מותנית לקזז שכר טרחה מכספי הלקוח. בהתאם לכך, §42 ✓ מחייב עורך דין להמציא ללקוח דין וחשבון על מצב חשבונו, כדי לשמור על שקיפות מלאה ביחסים הכספיים.

• §9 · אמת במקור ↗ ✓עורך דין לא יקבל שכר טרחה בעד עבודתו המקצועית אלא בכסף (בכפוף לחריגים).
• §30 · אמת במקור ↗ ✓עורך דין המעביר עניין לטיפול חברו אינו זכאי לחלק בשכר הטרחה אלא אם הוסכם במפורש אחרת.
• §40 · אמת במקור ↗ ✓חובה להודיע ולהעביר ללקוח כל סכום שהתקבל עבורו בזמן סביר; עיכוב/ניכוי רק על פי דין או הסכם.
• §42 · אמת במקור ↗ ✓עורך דין ימציא ללקוח דין וחשבון על מצב חשבונו.